ABOUT US NEWS EXHIBITIONS PUBLICATIONS ARTISTS CONTACT
 
 
   CURRENT
   FUTURE
   PAST
   2012
   2011
   2010
   2009
   2008
 
      
Duet - Dina Shenhav, Tal Amitai-Lavi
 


 
Duet
Gallery Talk 4/2/2011 12:00 pm
30/12/2010 - 13/02/2011
 

דינה שנהב, טל אמיתי-לביא | דואט

בתערוכה משותפת זו מציגות שנהב ואמיתי-לביא דימויים המסמנים מרחבים חמקמקים של ריק ומלאות. באופנים ובחומרים שונים שתיהן יוצרות עולמות שבסיסם שביר ופריק, עולמות היוצאים לכאורה מתוך דימויים קונקרטיים אך למעשה מייצרים יותר מכל סביבה מנטאלית מעורערת.
באמצעות רזון חומרי, צורני וצבעוני מסמנות שתי האמניות בעבודותיהן מקומות אמורפיים חסרי גבולות. שתיהן עוסקות באופן עקבי בעבודתן לאורך השנים (כמו גם בתערוכה זו המציגה עבודות חדשות) בשאלות של זיכרון. בעוד שנהב (בציורי אקריליק על בד בואריאציות של שחור ולבן), מייצרת נופים בעלי מטען נרטיבי טבול בתחושת אסון, אמיתי- לביא (בעבודות חומריות העשויות מלח ותרכובת סודה לשתייה ודבק) כמו משחזרת רסיסים שבריריים של תודעה.
בעבודות קודמות אותן הציגה בהזדמנויות שונות התייחסה שנהב לנופים מיוערים בהקשרים של שואת העם היהודי. בתערוכה זו, לקריאתן הקודמת של עבודותיה מצטרף הקשר נוסף היוצא מתוך דימוי צילומי עכשווי בו נתקלה בעת שיטוט באינטרנט: ציד לא חוקי של האייל הצפוני בערבות השלג של הקוטב הצפוני. בצילום המתעד את סיומה "המוצלח" של פעולת הציד, מפנים לרגע שני הציידים העסוקים במלאכתם מבטם למצלמה. פעולת הצילום שעצרה לרגע את פעילותם של הציידים הופכת את הצופה בעל כורחו לעד למתרחש. עובדה זו יוצרת ללא ספק תחושה מטרידה ומאיימת.
בציוריה של שנהב הופכת הסצנה הצילומית הקשה לבעלת מאפיינים צורניים מופשטים- קומפוזיציות ציוריות סובלימטיביות המקלות על המתבונן ומרככות עבורו את הדימוי המקורי. אולם תחושת הריק והניכור נותרת בעינה ועול הידיעה אינו מרפה. קריאת העבודות הללו חוזרת אל גוף העבודות המוכר של שנהב ואל הקשריו לזיכרון הקולקטיבי. נשאלת השאלה- מהו מקומה של העדות ומה מקומו של הצופה באירועים קשים ובהתרחשויות בלתי מוסריות בעליל.


עבודות המלח ואבקת הסודה לשתייה של אמיתי-לביא מתקיימות במרחב שבין דו- מימד לתלת- מימד באופן בו ניתן לראות בהן אובייקט דו-מימדי חומרי או לחילופין, אובייקט תלת-מימדי שטוח. כך או כך נראים אובייקטים אלה כבעלי אופי קליפתי, שברירי ופגיע כמו רסיסי קרח או גבישי שלג בעלי נוכחות רכה וחמקמקה. אמיתי-לביא מעידה כי ניסיונותיה לאגד את החומר נעשים באופן מדיטטיבי כמו מתוך רצון להקפיא זיכרון, להחזיק מזכרת יקרה או לתפוס רגע חמקמק מעולם הרגש. בניגוד לדימויים ארכיטקטוניים אותם יצרה מחוטי תפירה בעבר , דימוי היער המוצג בתערוכה זו עולה בקנה אחד עם אופיו האמורפי של החומר. אמיתי לביא מעידה כי העיקרון המוביל אותה בעשייתה הוא עיקרון אי הוודאות -העשייה בחומרים בלתי צפויים מאפשרת לה שליטה חלקית בלבד בתוצרים הסופיים. כך, לטענתה, מתייחס תהליך העבודה כמו גם תוצרו הסופי לחמקמקות התודעה, לזיכרון..
מעניין לראות כי פעולת היצירה של עבודות אלה של אמיתי- לביא (כמו גם של עבודות קודמות שלה בחומרים ביתיים נגישים אחרים) נעשות כמחקר חומרים "נמוכים", לא אציליים. התרכובת אותה יצרה בסטודיו התגבשה למעשה כריאקציה כימית - בחיבור אבקת הסודה לשתייה עם הדבק. בדומה לאלכימאי השואף להפוך בסדנתו מתכת פשוטה לזהב, כך גם אמיתי-לביא מחפשת ב"מעבדתה" אחר אבן החכמים כמטאפורה לעבודה רוחנית. ריקות בשאיפה למלאות, צמצום בשאיפה לאינסוף...

נטע גל-עצמון


Dina Shenhav, Tal Amitai-Lavi / Duet

In this shared exhibition Shenhav and Amitai-Lavi show images that mark out elusive spaces of emptiness and fullness. In different ways and using different materials they both create worlds whose foundations are fragile and disintegrating, worlds that seemingly materialize from concrete images but which more than anything, create a disturbed mental atmosphere.

Using a thinness of materials, form and color, both artists in their work indicate amorphous places without borders. Over the years both of them deal consistently with questions of memory (as well as in this exhibition of new works). While Shenhav (in acrylic paintings on canvas in variations of black and white) creates narrative charged landscapes infused with a sense of disaster, Amitai-Lavi (in works made of salt and a compound of baking soda and glue) seemingly reconstructs fragile fragments of consciousness.

In previous works she exhibited on different occasions , Shenhav referred to the forested landscapes in the context of the Holocaust of the Jewish people. In this exhibition, another context derived from a contemporary photographic image she encountered while surfing the Internet joins the earlier readings of her works: illegal hunting of reindeer in the snowy wildernesses of the Arctic North. In the photograph recording the “successful” conclusion to the hunt, the two hunters in the midst of their labor direct their gaze, for an instant, towards the camera. The photographic act that for a moment stops the action of the hunters, forces the viewer against his will to become a witness to what is happening. This in fact creates an undeniable sense of anxiety and menace.

In Shenhav’s paintings the harsh photographic scene assumes formal and abstract characteristics - sublimated, painterly compositions that provide some relief for the beholder, softening the original image. However the sense of emptiness and alienation remains, the burden of knowledge unrelenting. Reading these works goes back to Shenhav’s known body of work and its relation to collective memory. The question asked is - what is the role of evidence and what is the observer’s place in difficult and clearly unethical events and situations.

Amitai -Lavi’s works of salt and baking soda exist in the space between the two-dimensional and the three-dimensional that makes it possible to see them as a material two -dimensional object or alternatively, a flat three-dimensional object. Either way these objects have a shell like nature, fragile and vulnerable as shards of ice or snow crystals with a soft and intangible presence. Amitai-Lavi indicates that her attempts to integrate the material is meditative in nature arising out of a desire to freeze memory, to clasp a precious souvenir, or to capture an elusive moment from the world of emotions. Unlike the architectural images she created out of sewing thread in the past , the forest image displayed in this exhibition is consistent with the amorphous nature of the material. Amitai - Lavi states that the guiding principle in her work is the principle of uncertainty - working with unexpected materials gives her only partial control over the final outcome. Thus, she claims, the work process as well as its final result relates to an elusiveness of consciousness, of memory...

It is interesting to note that the creation of these works by Amitai - Lavi (like her previous works with other accessible domestic materials) was done in order to study “poor quality” unrefined materials. The compound that she created in her studio - by mixing baking soda with glue - crystallized in fact as a chemical reaction. Like the alchemist, who in his workshop aspires to turn simple metal into gold, so Amitai-Lavi in her “laboratory” searches for the Philosophers Stone as a metaphor for spiritual endeavor. Emptiness in a desire for fullness, reduction in a desire for eternity…

Neta Gal Atzmon
גלריית החדר לאומנות עכשוית, גלריה החדר
   © All Rights Reserved to The Heder Gallery.